הופניתי על ידה (רופאת המשפחה) לאנדקרינולוג. התחלתי בטיפול במרקפטיזול במינון גבוה.
ומיד החלו תופעות הלוואי. תופעות הלוואי ה"טובות" היו הפסקת הרעד בידיים
וברגליים, החולשה ברגליים חלפה, דפיקות הלב והדופק המואץ נעלמו. תופעות הלוואי
ה"רעות" היו חוסר יכולת לישון, וכתוצאה מכך המשך העייפות המטורפת ממנה
אני סובלת בעצם עד היום. השיער שלי נשר, לפחות 2/3 ממנו. והמשקל... אווו המשקל.
תוך 4-3 חודשים לא רק שירידת המשקל שלי נבלמה, היא יצאה מכלל שליטה לכיוון השני.
כל גרם שירדתי חזר. לא משנה מה עשיתי, מה אכלתי או מה לא אכלתי. בכל שבועיים חזרתי
לאנדקרינולוג ובכיתי לו על המשקל שלי. הוא הסביר לי שבגלל שהתרופה מכניסה את הגוף
שלי למצב off, אין מה לעשות ושאני אפסיק לנסות ולהילחם
בזה. וככה הם חזרו, בצ'יק. כל 30 הקילוגרמים. ואז בא הדיכאון. חוסר הרצון להתלבש
או לצאת. העובדה שאני עובדת מהבית הקלה עליי. כי באמת לא נדרשתי לצאת לשום מקום.
כל מבט במראה גרם לי לבכות (עד היום). כל ה-30 יושבים היטב ולא משנה אם אני חיה
שבועיים על פריכיות אורז מים ומלפפונים. הם שם. מסרבים ללכת.
בעיות העיניים המשיכו והחריפו, העיניים בלטו עוד ועוד (עוד סיבה לא
לצאת מהבית...) אבל נדרשתי להמתין עד לאיזון מלא של ענייני הבלוטה. כשמינון
המרקפטיזול הגיע למינימום הנדרש, האנדקרינולוג שלי הפנה אותי למומחה TED (מחלת עיניים של בלוטת
התריס) שהוא גם מנתח עיניים המתמחה בניתוחי דקומפרסיה של ארובת העין
(אוקו-פלסטקאי).
