דפים

אין במידע המפורסם בבלוג זה בכדי להוות ייעוץ רפואי או אחר מכל סוג שהוא. כל המופיע כאן מבוסס על ניסיוני האישי בלבד ואין בו בכדי להשליך על מקרים אחרים.

יום רביעי, 9 בספטמבר 2015

שבוע לאחר הניתוח

עוד לילה ללא שינה. סופת החול עדיין נמשכת. העין השמאלית מראה סימני התאוששות. אני מצליחה לפתוח את העיניים מעט יותר. אני "צופה" בטלוויזיה. כלומר פתיחת העיניים למשך 5 שניות. זיהוי הסצינה. סגירת העיניים חזרה להאזנה בלבד. וחוזר חלילה. כך לפחות אני מצליחה להבין מעט את העלילה. זה מתיש אותי כל כך שאני גם עם זה מפסיקה ומשאירה לי את רגעי החסד של פתיחת העיניים להסתובבות שלי בבית כשצריך.
העין הימנית גדולה יותר מהשמאלית. העפעף התחתון שלה שמוט. מבעס אותי ששוב העיניים שלי לא שוות בגודלן. אני רואה בימנית מטושטש יותר מאשר בשמאלית. העיניים דומעות לי כל הזמן.

הסטרואידים והמנוחה עושים פלאים. פעם ראשונה זה שנים שאין לי כאבים בגוף. כבר שנים אני רגילה לכך שכל קימה של מהכורסא או המיטה מלווה ב"קרעכצען" - כאב בגב, בקרסוליים, בכתפיים. והנה - כלום. שום דבר. לא כואב לי איבר בגוף. תחושה מופלאה. אני מקווה שזה יחזיק מעמד גם לאחר שאפסיק לקחת את הפרדניזון.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה